ויקי דור-יעוץ אישי-זוגי-ומיני, סדנאות והרצאות - ויקי דור "חקירה אינטימית" - דודה פאני

052-2308011
דף הבית / ספר - חקירה אינטימית
ספר - חקירה אינטימית
מודל
"התודעה הרגשית"
ההגיון מבעד לרגשות
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
פנוי
לפירגון
שלכם
קוראים מפרגנים:
פנוי
לפירגון
שלכם
שלחי חוות דעת
חקירה אינטימית
 
בשעת בוקר מוקדמת, מוזמנת ויקי באופן מפתיע לחקירה משטרתית כחשודה מרכזית בתעלומת רצח. רגע לפני שהיא מובלת באזיקים לתא המעצר, פורץ ארנון, חוקר בפני עצמו ומאהבה לשעבר, לחדר החקירות ומבהיר לחוקרים מדוע התגלו טביעות אצבעותיה בזירת הפשע.
 
ארנון מושעה מתפקידו ומזמין את ויקי לביתו במטרה לחדש את הקשר הישן שלהם, אך כאן מקבל הסיפור תפנית. במקום לחקור את מכמני גופה, היא זוכה בחקירה אינטימית הנמשכת עד לשעות הקטנות של הלילה. במהלכה מספרת המחברת על מערכות היחסים הסבוכות שהיו לה עם הגברים בחייה, וחושפת בפניו סיפור חיים מרתק ומעורר השראה, סודות אפלים מן העבר, שהשפיעו על חיי הרגש והמין שלה: תקיפה מינית, דיכאון, קשיים כלכליים, ניסיון התאבדות, ועוד...
ארנון, שהכיר את ויקי כאישה מופנמת וחסרת ביטחון, התפעם מהעצמה הנשית "היתה לי זכות ענקית לקבל גישה לנבכי נפשך" אומר לה בסיום לילה ארוך "את מודל השראה לנשים שבנו את עצמן מאפס, אישה שהסתכלה לייאוש בעיניים ובחיוך אמרה לו: לא תנצח אותי היום. חייך מראים כיצד אפשר להשתנות, להתפתח ולצמוח מכל מצב..."
 
בחלקו השני של הספר מציגה המחברת מודל מאיר עיניים, אותו פיתחה בהשראת הקשיים שהובילו אותה לעבודת מודעות. מודל "התודעה הרגשית" מציע חקירה אישית באמצעות אימון תודעתי, וכלים מקצועיים שיסייעו גם לכם להגיע לתובנות מעצימות במרחב האישי, וליצור בהירות בנוגע למטען הרגשי שאתם מביאים לקשר קיים או נכסף.
 
בעזרת המודל סייעה ויקי למטופלים רבים ליצור זוגיות ומיניות מעצימה ומענגת, וליהנות מחיי אהבה מספקים.
 
הספר הנקרא בנשימה עצורה, חושף לקוראים את סיפור חייה של ויקי דור - מנהלת המרכז לזוגיות ומיניות.
הרצאות
arrow-left2, arrow-left, left, previous
סדנאות
arrow-left2, arrow-left, left, previous
יעוץ אישי-זוגי-מיני
arrow-left2, arrow-left, left, previous
מודל "התודעה הרגשית"
arrow-left2, arrow-left, left, previous
רכישת הספר
arrow-left2, arrow-left, left, previous
טעימה מפרק - בית דין לילי דודה פאני :
 
"שלום גבירתי," קיבל השומר את פניה של אמי בכניסה למוסד לחוסים, "את מי באתן לבקר?"
"את אחותי פאני." 
"פאני? איזו פאני?"
"הנה היא," הצביעה אמי לעבר אחותה שקיפצה לעברה בהתרגשות.
החוסים במוסד מתהלכים באופן חופשי. הם לא אזוקים או מבודדים מכיוון שאינם מסוכנים לציבור. להיפך, הם צמאים לשיחה ומוכנים להסתפק גם בחיוך שעושה להם טוב על הנשמה. בכל צעד ניגשו אלינו חוסים והחלו לדבר איתנו. אחד מהם אפילו קטף עלים מהעץ ומסר לי אותם כמתנה כאילו היה זה זר מתוק.
לאופק היה קשה עם הקרבה לאנשים שנראים קצת אחרת. "הם לא אלימים ואין מה לפחד," ניסיתי להסביר לה, "הם פשוט אנשים סקרנים שהפסיקו להתפתח בגיל צעיר." פאני התרגשה כהרגלה מהביקור והקפידה ללכת איתנו לכל המטפלות ולהציג אותנו בגאווה. 
בשלב מסוים תפסתי מרחק מאמא שלי ומאופק והלכתי הצידה לעשן. הסתכלתי על שלוש הנשים האלה וניסיתי להבין מה מחבר ביניהן פרט לביוגרפיה המשפחתית. אני יכולה להבין מה גורם לאמא שלי להגיע לכאן. אחרי הכל זו אחותה. אבל מה גורם לאופק להגיע? האם זו מידת הרחמים? האם היא מרגישה קשר אמיתי אל פאני? מה היא יודעת עליה? 
סבתא ויקטוריה נפלה בחודש תשיעי ופאני העוברית קיבלה מכה חזקה בראש. אם זה היה קורה היום, אני מניחה שפאני היתה גדלה בסופו של דבר כילדה רגילה, אולם אז לא היו מספיק כלים לטפל בה. פאני לא דיברה וההתפתחות שלה היתה איטית. בגיל שש סבא בנה לה נדנדה בחצר. פאני החזיקה בובה והתיישבה על הנדנדה, איש לא היה לצידה. אמי שיצאה לבדוק לשלומה, מצאה אותה תלויה, כחולה ומחוסרת הכרה. אמי היתה בהלם מוחלט וצרחה לאמה, "אמא, ויקטוריה! אמא! בואי מהר ותראי מה קרה לפאני!" סבתא רצה במהירות וגילתה שפאני נחנקה מהחבל שנכרך סביב צווארה. אמי החזיקה בחוזקה את החבל וסבתא הצליחה לשחרר את פאני ורצה איתה לכביש הראשי. אחד השכנים יצא לשמע הצעקות והסיע אותן לבית החולים.                                           
פאני אושפזה למשך תקופה ארוכה. כאשר שבה הכרתה, פקחה את עיניה וראתה מיד את סבתא שלא משה ממיטתה. לראשונה בחייה, בגיל שש אמרה, 'אמא.' ההתפתחות של פאני נעצרה וגם כיום, בגיל 56, היא מתנהגת כילדה קטנה. מציירת באהבה פרחים, קוראת הפוך מגזינים, וכששואלים אותה לגילה היא עונה, "אני בת שלוש." יש לה זיכרון מדהים, היא אוהבת ומפיצה חום ואהבה, ומהווה דמות מאוד יקרה לכולנו. הנוכחות שלה היתה חלק בלתי נפרד מילדותנו. מדי יום הגיעה לביתנו, עזרה לאמי ובעיקר סייעה בטיפול בי ובאחי. כשהגיעה, מיהרה לשאול את אמי אם צריך לפפל כביסה, (לקפל). כשראתה שתי מגבות וחולצה נהגה להתלונן, "יאוו שרה, כמה כביסה יש לך לפפל, יאוו שרה." 
היתה לה דרך מצחיקה להרדים אותנו. היא ישבה על הכיסא בפינת האוכל, הרימה אותנו על ברכיה, עטפה בחיבוק רחב ונענעה מצד לצד תוך כדי שירה בקול ואינטונציה מצחיקים. לכל אח שרה אותו שיר, אותה מנגינה, רק משנה את השם, "נומי נומי נומי ויקי, נומי נומי חנה/מוטי/משה." שוב ושוב, לא מפסיקה לשיר, לא מפסיקה לנענע, לא מרפה, עד שהיינו נרדמים. 
    כשגדלנו התיישבנו על ברכיה גם כשלא התכוונו לישון וביקשנו שתרדים אותנו. מאוד שעשע אותנו לראות כמה היא ממוקדת מטרה וכמה היא משתוקקת לדבר אחד בלבד, שנירדם. הדרך בה דיברה והתנהגה היתה כמופע סטנד אפ עבורנו. תמיד צחקנו סביבה מתוך אמפטיה, ולא עליה מתוך לעג, צחקנו יחד איתה. 
    לפאני היתה יכולת לבצע מטלות שונות, אך מעולם לא הניחו לה להיות לבד. היא לא התבגרה, נשארה כילדה קטנה שצריך לטפל ולדאוג לה ללא הפסקה. זאת אולי הסיבה שבינה לבין סבתא היה קשר מיוחד. פאני היתה חייבת השגחה במשך כל היום, ולכן היא וסבתא היו כל הזמן יחד.
    פאני הפיצה אהבה לאנשים סביבה, אולם האדם היחיד ממנו נרתעה היה אביה, סבא משה. היה לו קול בס וסמכותי, נטול רוך ועדינות כלפיה. לעיתים היינו מנסים להקניט אותה ושואלים, "נכון שאת אוהבת את סבא יותר מאת סבתא?" ומצחקקים מהתגובה הזועמת שלה, "לא! תעזבו אותי! לא אוהבת את מואיז (סבא משה) רק את ויטוריה." היא לא קראה להם אמא/אבא, אלא בשמם הפרטי.
לפאני היה קושי לבקש דברים באופן ישיר, היא עשתה זאת 'הפוך על הפוך.'  כשהיתה רעבה לא אמרה, ,"אני רעבה" אלא "איזה אוכל טעים שרה הכינה, כמו ב'ממלון' (בית מלון)," וכך הבנו שהיא רעבה. כשרצתה לבוא אליי הביתה לא אמרה, "קחי אותי אלייך," אלא "ויקי, מתי את הולכת הביתה? איזה בית יפה יש לך..." כך הבנו שהיא רוצה שאקח אותה אלי. 
בשלב מסוים, פאני החלה ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד ושם כחלק מריפוי בעיסוק הרכיבה סביבונים. בחנוכה אהבנו להגיע לכיתה עם שלל סביבונים מכל הצבעים והמינים, מתנה מדודה פאני. 
אם הייתי מושפעת מהלחץ החברתי, סביר להניח שהייתי מתביישת בדודתי, ואולי אף מתרחקת ממנה. בדרכי שלי נשארתי נאמנה לרגשותי כלפי דודה פאני, איתנה בגישתי שלא להיכנע ללעג, ולבחור בעמוד השדרה שלי, מה שסייע לי לעמוד בחוזק מול כל הערה מעליבה או פוגענית. 


הקשר המפתיע של פאני לעימות עם התוקף מכיתה א', ממתין לכם בספר "חקירה אינטימית"
 
חקירה אינטימית - מאמרים וסיפורי השראה אישיים ומקצועיים:
בקרוב...
קנאה: ביני לבינו, בינו לביני...
מה זו קנאה? מדוע אני מקנא/ת? מהי קנאת סופרים וקנאה הרסנית?
גבולות: לאחר/ת, אליי...
משמעות הצבת גבולות בקשר. חשיבות הגבולות באינטימיות ובמיניות...
או מלאו את הפרטים הבאים ואשוב אליכם בהקדם
צרו איתי קשר :  052-2308011